לשוב הביתה צעד אחר צעד 

 לשוב הביתה – צעד אחר צעד...

ימי הקיץ הלוהטים הפוקדים את ארצנו ם מבריחים אותנו מפני השמש הקופחת על ראשנו והחום הכבד המעיק על חיינו. ישנם הבורחים אל החדרים הממוזגים שם הם מוצאים מנוח ומרגוע לנפשם, חלקם בורחים אל מקורות מים שונים, מתרעננים ממים צוננים של מעיין, נחל נובע ואפילו על שפת הים שלנו, העיקר להתרענן מעט ולהשיב את הנפש שכה קשה לה בימים אלו, וישנם הבוחרים בדרך אחרת. גם הם בורחים, אבל בריחה אחרת, בורחים הם מהמולת החיים בה הם נמצאים כל השנה, בורחים מהריצה האין סופית המונעת מהם לעצור, להתבונן ולחשב את דרכם, להקשיב מעט יותר לרצונותיהם, לחלומות שלהם ולבחון את מקומם הנוכחי בעבודת השם, ביחסים עם ילדיהם, ביחסים עם בני זוגם, מול מה שהם רצו בעבר וחלמו עליו, בצעירותם, בראשית דרכם או בסתם יום של חול כשרוחם היתה טובה עליהם.

"ומישהו בא ואמר:

כבר קרבו הימים הנוראים.

הקיץ עבר ובגן נשר

האגס לתוך עשב מצהיב...

הקיץ היה קצר,

וקצר עוד מנו היה האביב,

בעיר מחכים לנו לימים הנוראים".

בשיר פרידה מהקיץ של לאה גולדברג אנו נפגשים עם תחושה של סוף, פרידה, כולם עוזבים, לא נשאר אחד. האגס נושר לעשב מצהיב והצל הארוך המוטל בלילה יוצרים בבירור תחושה של פרידה, מהחיים, של מוות, השיבה לעיר מהטבע היא עצמה הימים הנוראים.

ואנחנו בסיומו של הקיץ, חוזרים אל העיר, חוזרים אל החיים האמיתיים שם אנו נמצאים, בהמולה  של העיר, ברעש שמסביבנו, בהתנהלות המהירה של כל מה שקורה איתנו ומשהו בתוכנו מרגיש לא נוח, מצפה, מייחל, כמהה למשהו אחר. לשינוי, לצמיחה, להתחדשות, לחיבור אל מקורת החיים הפנימיים העצמיים שלנו.

במה יהיה שונה הפעם ראש השנה, מה יהיה אחרת בימים הנוראים הקרבים ובאים, איך אצליח לעמוד אחרי שמחת תורה מול המראה, להתבונן לתוך עיני ולומר לעצמי בפה מלא הפעם זה היה אחרת, צעדתי צעד אחד קטן, התחלתי באמת לשנות משהו שכבר הולך איתי שנים רבות ותמיד היו לי ויש לי הסברים מדוע אני דוחה את הטיפול בו לפעם אחרת... שאף פעם לא מגיעה כידוע.

"דע כי תשובה, היא לשוב אל הדבר למקום שניטל משם..."(ליקוטי מוהר"ן תורה ו').

ישנה נקודה בראשתית, התחלתית, שם הכל יפה, נקי וטהור יד אדם לא נגעה בו, לא קילקלה אותו אך גם לא עשתה איתו דבר, השאירה אותו בשיממונו השאירה אותו בחיותו. והתשובה ענינה להחזיר את האדם אל אותו מקום, אל אותה נקודה, אל ההתחלה שם הוא היה פעם, בעבר, כשכוחו היה איתו, כשרוחו היתה מלאה. אדם חי את חייו, כשהיה צעיר היו לו חלומות, אידאלים, מחשבות ותקוות. במרוצת השנים נתכסו הללו באבק של שיכחה והתשובה היא לחזור אל אותו מקום, להחיות אותו, לתת לו שם, להביא אותו לידי גילוי במציאות החיים היום יומית, לתרגל אותו כדבר ממשי במציאות עם מדדים ותפוקות ויכולת לראות היכן הייתי והיכן אני עכשיו.

הרמב"ם בהלכות תשובה מלמד אותנו כי התשובה היא:

 שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד.... וכן יתנחם על שעבר.....ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב  לזה החטא לעולם...וצריך להתוודות בשפתיו... מדרכי התשובה... ומשנה שמו כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותם המעשים ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה... ובמורה נבוכים מוסיף הרמב"ם והצווי הכללי לשוב מכל חטא הוא ההנתקות ממנו."

אין תשובה ללא מעשים, אין תשובה ללא תוצאות במציאות.

אז איך עושים את זה, איך שבים בתשובה באמת, איך התשובה לא נשארת רק בדיבורים, במחשבות ברצונות ובכוונות הלב למרות שכל זה חשוב ביותר והוא הצעד הראשון של המהלך, איך מוציאים את כוח התשובה מהכח לפועל ממש?

נראה שזה דבר די קל לכל מי שרוצה ומוכן להשקיע מאמץ וברצוני להציג תהליך מובנה שווה לכל נפש:

1) הרצון -- לרצות, כן פשוט להפעיל את כח הרצון הנמצא בתוכנו שלעיתים נעלם מאיתנו. עלינו לחשוף ולגלות אותו מחדש, לעורר את הרצון לתקן את המעשים,  את הרצון לנוע קדימה, את הרצון למצוא את עצמנו לאחר ראש השנה במקום אחר, טוב יותר מהמקום הנוכחי שלנו.

2) מיקוד -- לשאול את עצמנו באיזה תחום חשוב לנו כעת יותר לשנות משהו מאורח חיינו העכשוויים (תפילה, ברכת המזון,לימוד תורה,יחסים עם ההורים,עם בן הזוג,עם הילדים...)

3) המצוי -- מה קורה לנו עכשיו באותו נושא, לשים מול ענינו ולראות את ההתנהלות הנוכחית שלנו באותו עניין, לראות תמונה בהירה של המצב הקיים אות אנו רוצים לשנות.

4) הרצוי -- לדמיין את המציאות החדשה אותה אנחנו רוצים להשיג. לתת לדמיון שלנו לקחת אותנו הכי רחוק שרק אפשר. בלי אבל, בלי אני לא יודע, פשוט לשאול את עצמנו מה אנחנו רוצים להיות, איך אנחנו רוצים להתנהג, איך זה יהיה אחרת במציאות, לראות את עצמנו בדמיון במקום החדש אליו אנחנו רוצים להגיע.

5) צעד קטן -- להחליט על צעד אחד קטן איתו אנחנו יוצאים לדרך ומתחילים כבר מחר בבוקר, לא מחכים למחרתיים....

6) מעקב --  בסוף כל יום עוצרים ומתבוננים על היום שעבר ורושמים לעצמנו בנקודות קצרות מה עשינו בשביל להשיג את המטרה עליה אנחנו עובדים.

כדאי למצוא מקום שקט וזמן שקט שאף אחד לא מפריע לכם. לא ההורים, לא הילדים, גם לא בן זוגכם. אפשר לשבת, לעצום עיניים, לחשוב ולדמיין את כל התהליך עד סעיף 5 ואז להחליט על מעשה אחד קטן איתו אתם יוצאים לדרך, ואפשר גם לשבת עם עט ונייר ולהתחיל לרשום את כל המחשבות וההרהורים שעולים לכם במהלך העבודה, מי שיכול לעשות זאת יראה ברכה גדולה בצורה זו של העבודה. הכתיבה תעזור לו יותר לברר לעצמו את מה שקורה לו היום ואת מה שהוא רוצה שיקרה לו מכאן ואילך.

אז זהו, כל מה שנותר לכם זה להתחיל לעבוד, ולהנות מעבודת התשובה של ערב ר"ה תשע"א.

"קשב הלב",  בנימין וורצמן, מאמן אישי, זוגי ומשפחתי בגישה יהודית

Beny500@gmail.com

0525666968